Chroustovice Pardubice Cf Chrudim Pardubice Cf (88) 92 / 6 Pardubice Cg (1)

Transkript

1 Chrast u Chrudimi Pardubice Cf ( ) 33 / 4 Chroustovice Pardubice Cf Chrudim Pardubice Cf (88) 92 / 6 Pardubice Cg (1) אנשים נעצרו / arrested 2 osoby zatčeny / 2 people אדם אחד שאבדו עקבותיו / unknown 1 osud neznámý / 1 person s life data are Jevíčko Brno Ac (100) 105 Brno Ad (1) אנשים נעצרו / arrested 3 osoby zatčeny / 3 people אדם אחד שאבדו עקבותיו / unknown 1 osud neznámý / 1 person s life data are Litomyšl Pardubice Cf (85) 92 Pardubice Cg (3) Praha Dc (1) אנשים נעצרו / arrested 3 osoby zatčeny / 3 people Luže Pardubice Cf (36) 40 / 4 אנשים שאבדו עקבותיהם / neznámé 4 osudy 4 people s life data are unknown Pardubice Praha At (4) 345 Kolín AAc (1) Pardubice Ez (3) טרנספורט מיוחד / transport zvláštní transport / special Praha Cc (2) Pardubice Cf (2) Pardubice Cg (314) Praha Dc (2) Praha De (5) Lípa Dn (1) אנשים נעצרו / arrested 11 osob zatčeno / 11 people Parník Pardubice Cf s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 129 )

2 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 130 ) l o k a l i t a Transporty, jimiž židovští obyvatelé odjeli do Terezína Počet transportovaných/ Počet přeživších l o c a l i t y Transports which took the Jewish residents to Terezín Number of transported people/ Number of survivors ב ו ש י טרנספורטים בהם הגיעו התושבים היהודים לטרזין מספר המגורשים מספר הניצולים Polička Praha Ba (2) 36 Pardubice Cf (21) Pardubice Cg (7) Praha Dc (1) אנשים נעצרו / arrested 4 osoby zatčeny / 4 people אדם אחד שאבדו עקבותיו / unknown 1 osud neznámý / 1 person s life data are Přelouč Pardubice Cf (7) 31 Pardubice Cg (24) Přestavlky Tábor Bz (1) 5 Pardubice Cf (3) Pardubice Cg (1) Ústí nad Orlicí Pardubice Cf (24) 27 Praha Cv (1) אנשים נעצרו / arrested 2 osoby zatčeny / 2 people Vysoké Mýto Pardubice Cf (25) 38 Pardubice Cg (13) Zájezdec Pardubice Cg Zámrsk Pardubice Cf Žamberk Praha AAg (2) 14 Hradec Králové Ch (9) אנשים נעצרו / arrested 2 osoby zatčeny / 2 people אדם אחד שאבדו עקבותיו / unknown 1 osud neznámý / 1 person s life data are

3 Zvláštním typem jsou transporty, označené písmeny Ez a AE. Transporty Ez bylo do Terezína z celého protektorátu dovezeno 307 vězňů, označení Ez vychází z označení vězňů Einzelreisende jednotliví cestující. Z našeho kraje to byly tři osoby jedna rodina z Pardubic (Fleischnerovi), která tvořila jeden takový transport Tyto transporty se dle údajů Terezínské pamětní knihy konaly v mezidobí od do Lidé do nich byli vybíráni z různých důvodů z počátku to byli příslušníci tzv. Aufbaukommanda (komando výstavby), později však především Židé, přistižení (nebo jen obvinění) při porušení protižidovských perzekučních opatření nebo propuštění z vazby a z nejrůznějších důvodů považovaní za nebezpečné. Z vězňů této kategorie se osvobození dočkalo 90, osud 7 lidí je neznámý, ostatní zahynuli (mezi nimi i pardubická rodina Fleischnerova). Druhým specifickým typem, který se v našem výčtu také vyskytuje, je typ transportů, označený písmeny AE a číslicí (dle pořadí). Jedná se o transporty židovských míšenců a osob, žijících v tzv. smíšeném manželství. Tlak okupačních úřadů na odsun těchto osob zesílil na podzim Transporty AE dostaly označení od slova Arbeitseinsatztransporte, tedy transporty osob, určených k uzavřenému pracovnímu nasazení. Do Terezína byly vypravovány od do z Prahy, Moravské Ostravy, Olomouce a rušeného tábora v Lípě. Do Terezína dopravily celkem The special types of transport are marked Ez and AE. Transports Ez transferred a total of 307 prisoners to Terezín from all over the Protectorate. The marking Ez derives from the German expression Einzelreisende individual passengers. Three people from our region were included in one of these transports one family from Pardubice (the Fleischners) on June 24, As indicated by one of the Terezín Memorial Books, these special transports were dispatched between February 7, 1942 and November 13, The selection of people to be transported by them followed various criteria. Initially, they carried the members of so-called Aufbaukommandi (construction and development commando), later, they transported especially the Jews who had been caught (or accused of) violating anti-semitic persecution provisions or released from detention and considered, for whatever reasons, dangerous. Of these prisoners, 90 people lived long enough to see liberation, the personal data of 7 people are unknown and the others died (the Fleischner Family being among the dead). Another specific type of transport that is not respresnted in our survey is the transport marked with the letters AE followed by a numeral (depending on the order). Those were transports carrying Jewish half-breeds and people living in mixed marriages. The immense pressure developed by German authorities on the forcible transfer of these people further intensified in the fall of The marking of the AE transports was derived from the German term Arbeitseinsatztransporte describing people designated to work in enclosed working conditions. They were dispatched to Terezín between January 31, and March 16, 1945 from Prague, Moravská Ostrava, Olomouc and from a concentration camp in Lípa that was being closed down at the time. The overall number of people transferred by these transports הטרנספורטים המסומנים ב Ez וב AE הם טרנספורטים מסוג מיוחד. 307 אסירים מן הפרוטקטוראט כולו נשלחו לטרזין בטרנספורט שסומן בסימון.Ez האותיות מתייחסות למונח הגרמני, Einzelreisende נוסעים בודדים. ממחוז פרדוביצה סומנו רק שלושה נוסעים בסימון זה, שלושת בני משפחת פליישנר מפרדוביצה שהגיעו לטרזין בתאריך על פי ספר הזכרון של טרזין בוצעו טרנספורטים אלה בתקופת הביניים שבין ה וה האנשים שובצו בטרנספורטים מסיבות שונות. בהתחלה היו אלה אנשים שיועדו ל אאופבאוקומנדו, Aufbaukommando ( קבוצת הבנייה ) ומאוחר יותר היו אלה יהודים שהואשמו בהפרת חוקי הגזע והחוקים האנטי יהודיים, יהודים ששוחררו מבתי הכלא או יהודים שנחשבו מסיבות שונות מסוכנים. כ- 90 מבין אסירים אלו שרדו, גורל 7 מהם אינו ידוע. השאר (כמו גם משפחת פליישנר מפרדוביצה) נספו. טרנספורטים אחרים סומנו בסימון AE ומוספרו (על פי סדר עולה). היו אלה טרנספורטים של אנשים מ נשואי תערובת עם יהודים. בסתיו 1944, כאשר כל היהודים האחרים כבר היו מרוכזים בגיטאות, גבר הלחץ של הרשויות הגרמניות לגרש גם אנשים שהוגדרו יהודים חלקיים. הסימון AE מקורו במילה הגרמנית Arbeitseinsatztransporte כלומר, טרנספורט למיועדים לעבודה בהסגר אנשים הגיעו עם הסימון AE לטרזין בטרנספורטים שיצאו מפראג, ממורבסקה s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 131 )

4 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 132 ) osob, poměr zachráněných k zahynulým je v nich oproti dosavadním transportům obrácený většina z nich se osvobození dožila, protože konec války byl blízko a z Terezína již neodjížděly transporty do vyhlazovacích táborů na východě. was Unlike in the case of the above-referenced transports, the survivor to dead ratio is reverse i. e. most of the transported people were liberated as the end of the war drew close and no transports left Terezín for extermination camps in Eastern Europe. אוסטרבה, מאולומואוץ וממחנה העבודה שנסגר בליפה.(Lípa) הטרנספורטים יצאו בין התאריכים ו בניגוד לטרנספורטים האחרים, שרדו מרבית האנשים מטרנספורטים אלה ורק מיעוטם נספו. סוף המלחמה כבר היה קרוב ומטרזין כבר לא יצאו טרנספורטים למחנות ההשמדה במזרח. Pamětní deska obětem na hřbitově v Pardubicích. / Monument commemorating victims at Pardubice s cemetery. לוח זכרון לקרבנות השואה בבית הקברות בפרדוביצה. יש לציין מספר מקומות נוספים במחוז פרדוביצה הקשורים לרצח היהודים בידי הנאצים. מדובר במקומות בהם נקברו אסירים שהושלכו מרכבות טרנספורט בסוף המלחמה ומקומות בהם היו מחנות עבודה קטנים (בדרך כלל שלוחות של מחנות מחוץ לגבולות צ כיה). במאמץ לכסות על הפשעים שנעשו במחנות הריכוז, פינו הנאצים בהדרגה מחנות עם התקרבות החזית. מספר טרנספורטי פינוי כאלה עברו בשטחי צ כיה שעדיין לא שוחררו בתחילת שנת כמה רכבות שהובילו אסירים ממחנה ההשמדה אושוויץ עברו בחודש ינואר 1945 במסילת הרכבת שבין צ סקה טר בובה ופרדוביצה. האסירים הובלו בתנאים נוראים, ללא מזון ושתיה, לבושים מדי אסירים בלבד בקרונות משא פתוחים. חיילי האס. אס. השליכו את גופות האסירים שמתו בדרך מהרכבות הנוסעות לאורך המסילה או בתחנות בהם עצרה הרכבת. אסירים רבים הוכו למוות או נורו בתחנות הרכבת בדרך כאשר נתפסו בנסיון להשיג מזון או שתיה מעובדי תחנות הרכבת או מהנוסעים בתחנה. אנשים מן האזור קברו בדרך כלל את גופות המתים בבתי הקברות

5 V souvislosti s nacistickým vyvražďováním Židů se musíme zastavit ještě u několika míst našeho kraje, která tento strašný fakt připomínají jednak jsou to místa, kde jsou pochováni vězňové, kteří byli vyhozeni z projíždějících transportů na konci války, jednak lokality, kde byly nacistické pracovní tábory (resp. pobočky několika zahraničních). Ve snaze zakrýt zločiny prováděné v koncentračních táborech, evakuovali nacisté tyto tábory před postupující frontou. Řada transportů vedla přes české země, které na začátku roku 1945 ještě nebyly osvobozeny. Několik transportů s vězni z vyhlazovacího tábora v Osvětimi projelo v lednu 1945 po trati mezi Českou Třebovou a Pardubicemi. Vězni byli převáženi ve strašných podmínkách, bez jídla a pití, oděni pouze v cárech vězeňských stejnokrojů, v otevřených nákladních vagónech. Zemřelých se esesáci zbavovali jednoduše vyhazovali je z jedoucího vlaku nebo na nádražích, kde vlak zastavil. Mnoho vězňů bylo ubito nebo zastřeleno přímo v železničních stanicích při pokusu o získání pití nebo potravy od železničních zaměstnanců nebo cestujících. Lidé z okolí pak těla těchto nešťastníků většinou pohřbili na místních hřbitovech, nebo jim postavili pomník přímo v místě, kde byli nalezeni. Tyto hroby nalezneme v Chroustovicích na obecním hřbitově jsou pohřbeni 3 muži. Další jsou v Dobříkově společný hrob 4 obětí, také v Zámrsku rovněž společný hrob 4 obětí, v Lánech na Důlku hrob 12 obětí, v Dlouhé Our pursuit of the traces of the Nazis genocide of the Jews leads us to several localities in our region that remind us of the terrors of war. These localities either became the final resting place for prisoners who were thrown off passing transport trains at the end of the war or served as Nazi labor camps (or as branches of several foreign camps). Attempting to mask the crimes committed in concentration camps, The Nazis evacuated the camps as the war front moved westward. Many transport trains traveled across Czech Lands that had not yet been liberated in the early months of Several transport trains carrying prisoners from the Auschwitz concentration camp passed through Česká Třebová and Pardubice in January The prisoners were transferred in horrific conditions in open freight railroad cars, without food and drink and clothed in ragged prison uniforms. Those who died were got rid of easily by German policemen guarding the transport trains: they threw them off a passing train or forced them out during a stop at a railroad station. Many prisoners were beaten to death or shot dead at railroad stations where they tried to ask railroad staff or passengers for some food or drink. People living nearby railroad tracks would bury the bodies of the poor wretches at local cemeteries. Somewhere, they erected monuments where their bodies where found. Such graves are in Chroustovice 3 men were buried at the local cemetery. Other graves are in Dobříkov a mass grave of 4 victims, in Zámrsk another mass grave of 4 victims, in Lány na Důlku a mass grave of 12 victims, in Dlouhá Třebová and Parník a mass grave of 29 victims and in Ústí nad Orlicí 10 buried people. During WWII, there were several camps for Jews on the territory of the Pardubice Region. All of them were branches בישובים או בנו אנדרטאות לזכרם במקום בו נמצאו גופותיהם. קברים כאלה ניתן למצוא במספר ישובים במחוז. בבית הקברות בכפר חרואוסטוביצה (Chroustovice) קבורים שלושה גברים. בכפר דובר יקוב (Dobříkov) נמצא קבר אחים של ארבעה קרבנות, בזאמרסק (Zámrsk) נמצא קבר אחים של ארבעה קרבנות, בכפר לאני נאד דולקו na) Lány (Důlku נקברו גופות של 12 אסירים, בדלואוהה טר בובה Třebová) (Dlouhá ובפארניק (Parník) קבורים 29 אסירים בקבר אחים. באוסטי נאד אורליצי Orlicí) (Ústí nad קבורים עשרה אסירים. בשטח מחוז פרדוביצה נמצאו בזמן מלחמת העולם השנייה כמה מחנות שיועדו ליהודים. מדובר בשלוחות של מחנה העבודה בגרוסרוזן (Gross-Rosen) באזור סביטאבי ובאזור ברניינץ (Brněnec) ובר זובה נאד סביטאבואו Svitavou).(Březová nad כמו כן מוקמו בשטח המחוז כמה מחנות ריכוז ליהודים בסביטאבי ובעיירה טרנבקה,(Trnávka) שהיו מסופחים ככל הנראה למחנה ריכוז כלשהו בגרמניה. המחנה בברניינץ שלוחת מחנה הריכוז גרוסרוזן מוקמה במפעל לוו באר (Löw Beer) בקצה הכפר ברניינץ. השלוחה תיפקדה מספטמבר במחנה נכלאו אסירים יהודיים, גברים ונשים, שהועברו ממחנה העבודה גרוסרוזן. רוב האסירים היו יהודים מפולין (96%). כ אסירים עברו במחנה, 58 מתו במקום. גופות המתים נקברו מאחורי s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 133 )

6 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 134 ) Třebové a Parníku hrob 29 vězňů a v Ústí nad Orlicí 10 pohřbených. Na území Pardubického kraje se v době 2. světové války nacházelo několik táborů pro Židy. Jednalo se o pobočky tábora Gross Rosen, které byly v našem kraji na Svitavsku v Brněnci a Březové nad Svitavou. Kromě nich zde byly ještě další koncentrační židovské tábory ve Svitavách a v Městečku Trnávka, které patrně spadaly pod některý velký německý koncentrační tábor, z dochovaných pramenů to však nelze zjistit. Tábor v Brněnci pobočka grossrosenského tábora byla umístěna na východním okraji obce Brněnec v textilní továrně Löw Beer, kde byli také vězňové zaměstnáni. Pobočka fungovala od září 1944, byli zde vězněni Židé muži i ženy, které sem převezli z Gross Rosenu. Většina vězňů byli polští Židé (96 %). Táborem prošlo kolem 1500 vězňů, zemřelo zde 58 osob, které byly pochovány za zdí obecního hřbitova v Německé Bělé (dnes Bělá nad Svitavou). K jejich exhumaci došlo v r. 1946, ostatky byly přeneseny na obecní hřbitov tamtéž. Tábor byl rozpuštěn 8. května 1945 a vězňové (1021 osob) asi po týdnu odjeli do svých domovů. V Brněnci byla také od r v bývalém Daubkově mlýně továrna Oskara Schindlera, který sem z Krakova přesunul asi 800 židovských vězňů z Osvětimi, kteří v továrně do konce války pracovali a díky tomu přežili (viz heslo Svitavy). of the camp in Gross Rosen. They were situated mainly in the Svitavy district in Brněnec and Březová nad Svitavou. In addition to these, there were other concentration camps in Svitavy and in Městečko Trnávka that were likely to be a part of another large-size German concentration camp. This fact, however, cannot be verified with the aid of available sources. The camp in Brněnec a branch of the Gross Rosen camp was located at the suburb of the community of Brněnec, specifically on the premises of the Löw Beer textile company where the prisoners also worked. The branch was launched in September Its prisoners were both men and women who were transported from Gross Rosen. Most prisoners were Polish Jews (96 %). A total of prisoners passed through this camp, 58 of them died there and were buried behind the wall of the communal cemetery in Německá Bělá (today called Bělá nad Svitavou). Their bodies were exhumed in 1946 and all of the mortal remains were transferred to the communal cemetery in the same town. The camp was dissolved on May 8, 1945 and within a week s time all of its prisoners (1 021 people) set out on their journey home. In 1943, Oskar Schindler started a factory in the former building Daubek s mill in Brněnec. Schindler brought 800 Jewish prisoners from Krakow who continued to work in the factory until the end of the war, which saved their lives (see the chapter about Svitavy). Unfortunately, we do not have any detailed data about the branch in Březová nad Svitavou (except its existence and connection with Gross Rosen). קיר בית הקברות של הכפר ניימצקה ביילה (כיום ביילה נאד סביטאבואו) Svitavou).(Bělá nad הגופות הוצאו מן האדמה בשנת 1946 ונקברו מחדש בתוך בית הקברות. המחנה שוחרר ב ו אסירים חזרו לבתיהם כעבור שבוע. בטחנת הקמח דאובק (Daubek) בכפר מוקם בית החרושת של אוסקר שינדלר. במפעל הועסקו כ- 800 אסירים יהודים מאושוויץ שהעביר מקראקוב. האסירים עבדו במפעל עד סוף המלחמה וחייהם ניצלו תודות לכך (ראה ערך סביטאבי). שלוחה נוספת של מחנה גרוסרוזן מוקמה בישוב בר זובה נאד סביטאבואו Březová).(nad Svitavou מלבד מיקומו ושיוכו אין בידינו נתונים נוספים לגבי מחנה זה. מחנה העבודה בסביטאבי הוקם בשנת 1942 עבור גברים יהודיים בגלאי במחנה היו רק שני צריפי עץ ארוכים שגודרו בקיר לבנים וגדר תיל. ההשגחה על האסירים הופקדה בידי ה וורקשוטץ (Werkschutz) ומאוחר יותר בידי יחידת הזונדרקומנדו של האס. אס. במחנה עברו כ- 500 גברים (70% יהודים מפולין ו- 30% יהודים מצ כיה). על פי הנתונים שבידינו, מתו במחנה 15 אנשים. האסירים הועסקו על ידי חברת בארטל.(Barthel) בשנת 1944 הועברו האסירים לעיר ברסלאו ובמחנה שוכנו נשים רוסיות, אוקראיניות ופולניות (כ- 400 אסירות). המחנה פוזר עם הגעת הצבא האדום, ככל הנראה בתאריך

7 O pobočce v Březové nad Svitavou podrobnější údaje (mimo její existenci a příslušnost ke Gross Rosenu) nemáme. Tábor ve Svitavách byl vybudován v roce 1942 pro židovské muže od 15 do 35 let. Tvořily jej dva dřevěné baráky, oddělené od okolí cihlovou zídkou s ostnatým drátem. Ostrahu vězňů měl nejprve na starosti Werkschutz, později Sonderkommando SS. Táborem prošlo asi 500 mužů, z nichž 70 % tvořili polští Židé a zbytek Židé čeští. Z nich zde údajně zemřelo 15 osob. Vězně zaměstnávala firma Barthel. V roce 1944 došlo k deportaci vězňů do Vratislavi, v táboře byly místo nich umístěny ruské, polské a ukrajinské ženy (asi 400 vězenkyň). Osazenstvo bylo rozpuštěno po příchodu Rudé armády asi Tábor v Městečku Trnávka byl zřízen v budově ozdravovny Svazu českých řemesel v r Existoval jen do r a za dobu jeho fungování jím prošlo asi 150 převážně polských Židů (mužů a několika žen). Jsou doloženi dva zemřelí, kteří byli pochováni na místním hřbitově. Dalších několik vězňů bylo údajně ubito dozorci a zahrabáno v nedalekém lesíku. Kam byli vězňové v r z tábora odvezeni, se nepodařilo zjistit. The camp in Svitavy was built in 1942 for Jewish men aged 15 to 35 years. The camp consisted of two wooden houses separated from the outside world by brick wall and barbed wire. The guarding of the prisoners was first commissioned with Werkschutz and later with Sonderkommando SS. During all the years of its operation, the camp saw a total of about 500 men, 70 % of them being Polish Jews. The remaining 30 % were Czech Jews of whom 15 people reportedly died on camp premises. The prisoners were employed by the Barthel company. In 1944, the prisoners were deported to Vratislaw and their places in the camp were filled up by women from Russia, Poland and Ukraine (approximately 400 women). The female prisoners were released upon the arrival of the Red Army; i. e. probably on May 12, The camp in the little community of Městečko Trnávka was established on the premises of the Union of Czech Trades (Svaz českých řemesel) in It served its purpose until 1943 during which time it saw about 150, mostly Polish Jews (men and some women). Documents record the death of two people who were buried at a local cemetery. Several other prisoners were allegedly beaten to death by guards and then buried in a nearby grove. The place where the camp prisoners were deported in 1943 has never been identified. מחנה העבודה בעיירה טרנאבקה (טורנאו) (Trnávka) מוקם בשנת 1942 במבנה בית ההבראה של איגוד בעלי המלאכה בצ כיה. המחנה תיפקד רק עד 1943 ועברו בו כ- 150 אנשים, רובם אסירים יהודים מפולין (גברים וכמה נשים). קיימים נתונים על שני יהודים שמתו במחנה ונקברו בבית הקברות המקומי. מספר אסירים נוספים הוכו למוות בידי שומרי המחנה וגופותיהם נקברו בחורשה הסמוכה. לא ידוע לאן הועברו האסירים כשנסגר המחנה בשנת Pomník obětem z Poličky a okolí. / Monument commemorating victims from Polička and its environs. אנדרטה לקרבנות מפוליצ קה ומן הסביבה. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 135 )

8 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 136 ) Torzo dálnice u Jevíčka, kterou za války byli přinuceni stavět také Židé. / The torso of a motor way near Jevíčko; the motor way was one of forced labor projects where Jews had to work during WWII. חלק מן הכביש המהיר בקרבת יביצ קו שנבנה בין השאר על ידי פועלי כפיה יהודיים בזמן מלחמת העולם השנייה.

9 Pamětní deska obětem na hřbitově v Pardubicích. Monument commemorating victims at Pardubice s cemetery. לוח זכרון לקרבנות השואה בבית הקברות בפרדוביצה. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 137 )

10 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 138 ) e p i l o g Cesta po památkách židovské provenience nás vede k zamyšlení, čím byla tato specifická komunita pro dějiny našeho národa, jednotlivých obcí a měst, významná. Výše uvedená různorodost architektury, která obohatila ráz měst a vesnic, je jen vnější stránkou mnohem bohatšího dědictví, které soužití Židů s křesťany v naší historii zanechalo. Není možné je idealizovat, antisemitismus nový směr z konce 19. století měl mnoho zastánců i v prvorepublikovém Československu. Právní postavení všech náboženství bylo ve státním systému nové republiky rovnocenné, proto nebyli ani Židé nijak omezováni v provozování svého náboženství a na většině škol bylo běžné, že vyučovat náboženství docházel kromě katolického kněze a farářů různých protestantských církví i židovský rabín nebo učitel. Přesto však bylo vnímání židovství více či méně stále přítomné a skrytá diskriminace stále živá. Vztah křesťanských a židovských sousedů nebyl nikdy zcela idylický, vždy se našli lidé s předsudky, které živila často jen obyčejná závist na úspěšnějšího nebo bohatšího souseda. Jeho odlišné náboženství bylo pak snadným cílem, stejně jako z něj Hitlerův nacismus udělal snadného viníka všech křivd na Německu spáchaných. I dělnické bouře, vedené socialisty na konci 19. a počátku 20. století často využívaly faktu, byl-li továrník židovského náboženství (např. v Chrudimi několikrát dělníci vytloukli okna největší obuvnické továrně Popprově e p i l o g Taking a journey around the monuments of Jewish origin we cannot help but contemplate the significant contribution of this specific culture to the history of our nation, its towns and communities. The above-specified diversity of architecture that enriched the spirit of towns and communities is only the superficial facet of the much richer heritage that was handed down to our history by the coexistence of Jews and Christians. History, however, cannot be perceived through the optics of false beliefs and ideals. Anti-Semitisms a new tendency developing at the end of the 19 th century had many followers even during the time of the First Czechoslovak Republic. All religions practiced during the First Republic enjoyed legal equality. The Jews thus were not limited, in any way, in practicing their religious life and most schools commonly offered religious education taught not only by Catholic priests but also by the representatives of protestant churches, Jewish rabbis or teachers. Nonetheless, being Jewish remained to be perceived more or less distinctly as being different and hidden discrimination continued to exist. The relations between Christian and Jewish neighbors were never idyllic. There were always prejudiced advocates of stereotypes that were often nourished by nothing less than envying a more accomplished or richer neighbor, his different religion making him an easy target or a culprit to be blamed by Hitler s Nazism for all injustice ever caused to Germany. Even the laborers rebellions led by socialists in the late 19 th century and in the early 20 th century often justified their actions with the fact that a specific factory owner was of Jewish origin (For instance, in Chrudim, the windows of the largest shoe making company owned by Popper were repeatedly smashed by laborers proclaiming anti- א פ י ל ו ג סיור באתרים היהודיים של מחוז פרדוביצה מביא למחשבות בדבר חשיבותה של הקהילה היהודית לתולדות העם הצ כי בכלל ולתולדות כל ישוב במחוז. הגיוון האדריכלי שהוזכר בספר והעשיר את הערים והכפרים במחוז הוא רק צידה החיצוני של מורשת תרבותית עשירה שהותיר לנו דו קיום ארוך ימים של יהודים ונוצרים. אין אפשרות לעשות אידאליזציה, גם ברפובליקה הצ כוסלובקית הראשונה היו תומכים רבים ל כיוון החדש של המאה הי ט, האנטישמיות החדשה. המעמד החוקי של כל הדתות היה שווה במערכת החוקתית של הרפובליקה החדשה והיהודים לא הוגבלו בקיום דתם. למרבית בתי הספר הגיע כומר קתולי, כומר פרוטסטנטי, רב, או מורה דת יהודי על מנת ללמד בשיעורי הדת. היה זה דבר שגרתי ורגיל. למרות זאת, היתה היהדות נוכחת תמיד בתודעת האנשים והאפליה הסמויה לא מתה. יחסי הגומלין בין יהודים ונוצרים מעולם לא היו אידליים. תמיד נמצאו אנשים עם דעות קדומות שהוזנו על ידי קנאה פשוטה לשכן המצליח או העשיר יותר. דתו השונה של השכן הפכה אז למטרה נוחה. הנאציזם של היטלר מצא ביהודים אשם נוח לכל העוולות שגרמניה סבלה מהן, באופן דומה, במשך מהומות הסוציאליסטים של סוף המאה הי ט ותחילת המאה העשרים נוצלה לעיתים קרובות יהדותו של בעל המפעל (לדוגמא בעיר חרודים שברו פועלים כמה פעמים את חלונות בית החרושת

11 a ozývala se protižidovská hesla, ač továrník sám byl katolického vyznání, byť rasově měl židovské předky). Většinou však žili židovští a křesťanští sousedé ve svornosti, podíleli se na společném spolkovém a kulturním životě a vzájemně se respektovali. Jakým šokem proto byla pro mnohé Židy skutečnost, když z nich nacismus vytvořil vyděděnce společnosti a ta to respektovala, když je jejich dosavadní přátelé a sousedé najednou na ulici nezdravili, do výloh obchodů dali cedulky židům vstup zakázán a v tichosti sledovali postup nacistů proti nim. Jistě, všude byly výjimky a našlo se mnoho statečných, kteří třeba i celou válku Židy ukrývali a pomáhali jim. Bohužel však těchto spravedlivých, jak jsou označováni a oceňováni, byla menšina. I toto vědomí vlastních vin musí být součástí naší historie. Při pouti po stopách Židů, jejichž naprostá většina končí na seznamech obětí holocaustu, jsme konfrontováni s tragickou skutečností, jak snadno a rychle vymazal zrůdný nacismus celou jednu nábožensko-etnickou skupinu z mapy většiny Evropy. Jak krátká doba stačila k tomu, aby slovy básníka 5 milionů srdcí vyletělo komínem. Jakkoli se nám v poslední době daří zachraňovat poslední zbytky kamenů (hřbitovy, synagogy), které po nich zbyly, existence jedné osobité tváře našich domovů je nenávratně pryč. Cílem této knihy bylo mimo jiné připomenout si tuto skutečnost a pokusit se popisem míst, kde dříve Židé žili, oživit i jejich zaniklou atmosféru. Navštívíme-li proto dnes místa, kde před válkou Semitic slogans despite the fact that Mr. Popper was a Catholic even though his ancestors were of Jewish origin.). Most Jews and Christians, however, lived in harmony, participating in common community and cultural activities and respecting one another. What a shock many Jews must have suffered when Nazism turned them into underdogs and society accepted this attitude? When their friends and neighbors of many years all of a sudden stopped to greet them in the street? When they hung No Jews Allowed notices in shopping windows and then clandestinely watched Nazi raids from behind the corner? Naturally, exceptions to this rule where found everywhere. So were many of those brave people who helped Jews and provided them with a shelter for all the war years. Unfortunately, those who are called the just and held in high esteem today used to form only a minority. The awareness of every individual s personal guilt must remain a part of our history. When pursuing the traces of Jewish people the majority of whom ended on the lists of holocaust victims we are confronted with the tragic fact that the atrocious acts of Nazism managed to delete one religious-ethnic group from the map of Europe easily and quickly; that only a brief period of time was needed to make a poet say that 5 million of hearts flew out of a chimney. However successful we have been in our recent attempts to save the last relics of the stones (i. e. cemeteries and synagogues), the existence of one distinctive face of our home is gone for good. This book intended, amongst others, to remember this fact and to revive the no longer existing atmosphere of former Jewish communities by providing their detailed descriptions. If we pay a visit to the places that were either inhabited by Jewish owners before WWI or where their forefathers were buried, we should humbly consider the aftermaths of listlessness and of yielding to הגדול לנעליים של פופר וקראו סיסמאות אנטישמיות, למרות שבעל בית החרושת היה קתולי על פי דתו ורק אבותיו היו יהודים מבחינת גזעם ). לרוב חיו שכנים נוצרים ויהודים זה לצד זה בשלום וביושר, התחלקו בחיי הכלל ובחיי התרבות וכיבדו זה את זה. היה זה שוק עצום עבור יהודים רבים כאשר הנאציזם העמיד אותם בתחתית החברה האזרחית והחברה כיבדה את מיקומם החדש. מי שהיו עד אז ידידיהם ושכניהם לא בירכו אותם לשלום ברחוב ומיקמו בחלונות הראווה של חנויותיהם את השלט הכניסה ליהודים אסורה. שכניהם של היהודים הביטו בשתיקה כאשר הנאצים פעלו נגד היהודים. בכל מקום נמצאו יוצאים מן הכלל והיו גם גיבורים אמיצים רבים שאפילו במשך המלחמה כולה הסתירו יהודים ועזרו להם. לצערנו, חסידי אומות עולם אלו היו מעטים. ההכרה באשמתנו שלנו צריכה להיות גם היא חלק מן ההיסטוריה שלנו. במהלך העליה לרגל בעקבות יהודי המחוז, שעקבות רובם המכריע מסתימים ברשימות קרבנות השואה, אנו מעומתים עם המציאות הטראגית של המהירות והקלות שבה מחק הנאציזם המתועב קבוצה אתנית דתית שלמה ממפת אירופה. תקופת זמן כה קצרה הספיקה על מנת שיתגשמו דברי המשורר בדבר חמש מליון לבבות שעלו בארובה. אף על פי שבזמן האחרון אנו מצליחים להציל את ה אבנים (את בתי הקברות, בתי הכנסת) שנותרו מאחורי היהודים, פאן אחד אפיני לתבנית מולדתנו נעלם ולא יחזור עוד לעולם. s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 139 )

12 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 140 ) ještě žili jejich židovští majitelé či kde jsou pochováni jejich předci, mysleme s pokorou na důsledky nevšímavosti a ustupování zlu, které se nás přímo netýká. Věnujme vzpomínku těm, kteří byli z našich měst a vesnic vyhnáni a zahubeni jen proto, že celý svět příliš pomalu reagoval na rychlost nacistické zvůle. Jejich památka nechť je mementem, abychom nemuseli přiznávat pravdivost níže uvedenému citátu: Globální katastrofa lidstva rozpoutaná druhou světovou válkou je takřka jistě tou největší v dějinách lidstva. Neméně tragickým aspektem této katastrofy je skutečnost, že se lidstvo naučilo žít ve světě, ve kterém se zabíjení, mučení a masové vyhánění stalo každodenní zkušeností, které si již nevšímáme. *) *) Eric Hobsbawm: Věk extrémů. Krátké 20. století ARGO, Praha 1997, s. 61. Renáta Růžičková a Alžběta Langová evil that is not targeted directly at us. We should commemorate those who were expelled from our towns and communities and exterminated only because the whole world was too reluctant to respond to the Nazis arbitrary rule. May the memory of all those victims be our memento preventing the following quotation from becoming reality: The global catastrophe of mankind set off by World War II is quite certainly the largest catastrophe in the history of mankind. Its least tragic aspect is the fact that mankind learned to live in a world where killing, torturing and mass displacement became everyday experience that we no longer notice. *) *) Eric Hobsbawm: Věk extrémů. Krátké 20. století ARGO, Praha 1997, s. 61. Renáta Růžičková a Alžběta Langová מטרת ספר זה היא בין השאר להזכיר את העובדה הזאת ולנסות, בעזרת תיאור האתרים, שבהם חיו בעבר היהודים, להחיות את האוירה שהלכה לעולמה עם היהודים. לו נבקר היום במקומות שבהם לפני המלחמה חיו יהודי המחוז או היכן שקבורים אבותיהם, נחשוב בענוה על תוצאות חוסר האכפתיות והתקדמותו של הרוע, שאינו נוגע לנו ממש. נקדיש זכרון לאלה, שגורשו מערינו ומכפרינו ונרצחו רק בגלל שהעולם כולו הגיב באיטיות רבה מדי על מהירות הזדוניות הנאצית. אנו תקוה שבזכות זכרון יהודי המחוז לא נצטרך להכיר את אמיתותו של הציטוט המובא לעיל: הקטסטרופה הגלובלית של האנושות שנגרמה על ידי מלחמת העולם השנייה היא כמעט לבטח הקטסטרופה הגדולה ביותר בתולדות האנושות. אספקט טראגי לא פחות של קטסטרטופה זו הוא העובדה, שהאנושות למדה לחיות בעולם, שבו הריגה, עינויים וגירוש המוני הפך מציאות יומיומית שאין אנו מבחינים בה עוד. * *) אריק הובסבאוום: תקופת הקיצוניות, המאה העשרים הקצרה הוצאת ארגו, פראג, ע מ 61. אלז בטה לאנג וקטר ינה רוז יצ קה

13 p o d ě k o v á n í s i z a s l o u ž í / c r e d i t d e s e r v e : : ת ו ד ו ת Ing. Milena Burdychová (Regionální muzeum v Chrudimi), Mgr. Blanka Čuhelová (Městské muzeum Svitavy), PhDr. Eva Drašarová (Národní archiv Praha), PhDr. Anita Franková (Židovské muzeum Praha), Pavel Hladík (Holice v Čechách), Václav Janata (Heřmanův Městec), Mgr. Pavel Kobetič (Regionální muzeum v Chrudimi), Mgr. Stanislav Konečný (SOkA Svitavy), Josef Kraus (Pardubice), PhDr. Magda Křivanová (Hlinsko), Mgr. Linda Kučerová (SOkA Pardubice), Ing. Mojmír Malý (Matana, Praha), Bc. Milan Novák (Pardubický kraj), Mgr. Marie Otavová (Městské muzeum Žamberk), Mgr. Oldřich Pakosta (SOkA Svitavy), Lucie Petrusová (Sobětuchy), Michal Pešout (Rabouň), PhDr. Václav Pitucha (SOA Zámrsk), Mgr. Veronika Pleskotová (Regionální muzeum v Chrudimi), Mgr. Jana Poddaná, Ph.D. (SOkA Pardubice), Jan Roubínek (Luže), Lenka Schinagelová (Městské muzeum Chrast), Mgr. Otto Schütz (Městské muzeum Chrast), Ing. Jan Suchomel (Městské muzeum Jevíčko), Luděk Štěpán (Zaječice), Mgr. Ivo Šulc (SOkA Chrudim), Vlaďka Šulcová (Městské muzeum Žamberk), Jana Vašková (Městské muzeum a galerie Hlinsko), Ing. Josef Výborný (Pardubice), prom. hist. Petr Zimmermann (SOA Zámrsk), Městské muzeum v Poličce & Rabbi Menachem Kalcheim and Family, Ateret / Praha s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 141 )

14 s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 142 ) l i t e r a t u r a / r e f e r e n c e s ( s e l e c t e d b o o k s o n l y ) ( ר ח ב מ ) ת ו ר פ ס Bubeníčková, R. Kubátová, L. Malá, I.: Tábory utrpení a smrti. Praha Čapková, K.: Češi, Němci, Židé? Národní identita Židů v Čechách Praha Litomyšl Dosoudil, F.: Padesát pět let od deportace židovské náboženské komunity z Pardubic do terezínského ghetta. Zprávy klubu přátel Pardubicka 7 8, 1998, s Dosoudil, F.: Transporty protektorátních Židů z Terezína do Osvětimi v lednu a v únoru 1943 ve vztahu k pardubickému okresu. Zprávy klubu přátel Pardubicka 9 10, 1998, s Ebelová, I. (red.): Soupis židovských rodin v Čechách z roku Díl 4. Chrudimský kraj, Plzeňský kraj, Žatecký kraj, Hradecký kraj. Praha Fiedler, J.: Židovské památky v Čechách a na Moravě. Praha Gold, H.: Die Juden und Judengemeinden Mährens in Vergangenheit und Gegenwart. Brno Gottwald, K.: Osud sezemických Židů. Zprávy klubu přátel Pardubicka 3 4, 1993, s Grimmlová, J. Lažová, M.: Židovská komunita v Luži. Seminární práce GJR Chrudim Habartová, K.: Židovští uprchlíci z Haliče a Bukoviny v Heřmanově Městci během 1. sv. války. Bakalářská práce. Pardubice Historie a současnost podnikání na Chrudimsku. Žehušice Huňáček, M.: Pamětní desky a jiné pamětní nápisy na Pardubicku. 1. část Nápisy v Pardubicích včetně připojených obcí. AB Zet Pardubicka. Památky, seš Charvát, J.: Stará Chrudim. Chrudim Jevíčko a Židé v historii. Příloha Jevíčského zpravodaje, únor Jewish monuments of the Eagle mountains. Okresní muzeum Orlických hor Klenovský, J.: Židovské památky Moravy a Slezska. Brno Konečný, S.: Lid Bible v Poličce Kotyk, J.: Tryzna za pardubické Židy. Zprávy klubu přátel Pardubicka 3 4, 1993, s Kuča, K.: Města a městečka v Čechách, na Moravě a ve Slezsku. Díl I VI. Praha Langová, A.: Chrudim v období druhé republiky a protektorátu DP FF MU Brno Malá, I. Kubátová, L.: Pochody smrti. Praha Němeček, J.: Persekuce pardubických Židů za okupace. Zprávy klubu přátel Pardubicka 5 6, 1989, s Pamětní spis vydaný při příležitosti vzpomínkového aktu na oběti z řad příslušníků Židovské náboženské obce v Pardubicích, kteří zahynuli v době okupace v různých koncentračních táborech, konaného dne 5. září Pěkný, T.: Historie Židů v Čechách a na Moravě. Praha Petrusová, L.: Židé na Chrudimsku. Seminární práce katedry biblistiky a judaistiky HTF UK v Praze. Praha Petrusová, L.: Židovský hřbitov v Hroubovicích. Diplomová práce katedry biblistiky a judaistiky HTF UK v Praze. Praha 2004.

15 Rozkošná, B. Jakubec, P.: Židovské památky Čech. Historie a památky židovského osídlení Čech. Brno Rychlíková, J.: Židovská komunita v Pardubicích k 55. výročí terezínských transportů. Východočeské muzeum v Pardubicích Sander, R.: Počty Židů v Čechách v 18. a na počátku 19. století. In: SAP, roč. LII, č. 2, Praha Schütz, B.: Židé v Pardubicích v době 1. republiky. Suchomel, J.: Muzeum a historicko-vlastivědný kroužek v Jevíčku Šafařík, K. Pospíšil, O.: Holice. Obraz vývoje a současnosti. Holice Štěpán, L. a kol.: Chrudimsko utváření venkovských sídel. Chrudim Štěpán, L. Růžičková, R. Šulc, I.: Chrudimsko. Ztracené i zachráněné poklady. Chrudim Terezínská pamětní kniha I II. Praha Vinař Epštein, K.: Židé na Holicku Židovská náboženská obec v Holicích. Zprávy Klubu přátel Pardubicka 1 2, Vinař Epštein, K.: Židovské synagogy a modlitebny na Pardubicku. Zprávy Klubu přátel Pardubicka 9 10, 1996, s Vinař, K.: Čeští Židé a Pardubicko. Zprávy klubu přátel Pardubicka 3 4, 1993, s Vinař, K.: Pardubický židovský hřbitov (I IV). Zprávy klubu přátel Pardubicka 5 6, 1994, s ; 7 8, 1994, s ; 9 10, 1994, s ; 11 12, 1994, s Vinař, K.: Podivuhodný osud svitku Tóry z pardubické synagogy. Zprávy klubu přátel Pardubicka 5 6, 1996, s Vítejte v Žamberku. Vyd. Město Žamberk Vorel, P.: Dějiny města Přelouče II. ( ). Přelouč Zempliner, A.: Encyklopedie významných osobností ve víru židovského osudu s t o p y ž i d ů v p a r d u b i c k é m k r a j i ( 143 )

16 Stopy Židů v Pardubickém kraji Traces of the Jews in Pardubice Region עקבות היהודים במחוז פּ ר דוּבּיצ ה Text: Renáta Růžičková a Alžběta Langová Fotografie: Štěpán Bartoš a archiv Překlad do hebrejštiny: Daniel Ziss Překlad do angličtiny: Agentura P Redakce: Štěpán Bartoš, Milan Novák Grafická úprava a pre-press: Petr Vlček a Radovan Krtička, atelier duplex s. r. o. V nákladu výtisků vydala pro Pardubický kraj Regionální rozvojová agentura Pardubického kraje, Vytiskla Východočeská tiskárna, spol. s r. o. Sezemice ISBN Renáta Růžičková, Alžběta Langová Photography Štěpán Bartoš Translation to Hebrew Daniel Ziss Translation to English Agentura P w w w. p a r d u b i c k y k r a j. c z