Týdenní oddíl Mišpotym Rabi Jicchak Seifert Šemous 21 1.) A toto jsou soudní nařízení které před ně položíš. 2.) Když koupíš hebrejského otroka po šest let bude sloužit a sedmého vyjde na svobodu zadarmo. 3.) Pakliže přijde sám též sám vyjde pakliže má ženu tak jeho žena vyjde s ním. 4.) Pakliže mu jeho pán dal ženu a porodila mu syny nebo dcery tak žena a její děti zůstanou jejímu pánovi a on vyjde sám. 5.) A pakliže řkouce řekne onen otrok- zamiloval jsem si svého pána svou ženu a své děti, tak nevyjde na svobodu. 6.) A přivede ho jeho pán před Boha a přivede ho ke dveřím nebo k veřejím a probodne jeho pán jeho ucho šídlem a bude mu sloužit navěky. Oddíl Mišpotym je oddíl jenž je na ješivách dobře známý, protože k několika málo slovům jež se v ní nalézají bylo napsáno hodně komentářů a bylo o nich napsáno několik traktátů Talmudu jako Bove kome, Bove mecie, Bove bosre či část traktátu kidušin. A to je jasná věc, protože základ Tory je právě kvůli přikázáním jež jsou v ní napsány, nicméně právě slova příběhů jež obsahuje přitahují ponejvíce srdce a proto též napsal Rašbom ve svém komentáři k tomu to oddílu "ať ví a pochopí, všichni kdo mají rozum, že jsem nepřišel vyložit zákony, přestože jsou základem, jak jsem tomu vyložil v oddíle Berešis že z přebytečných slov a písmen Písma se dozvídáme mnohé příběhy či zákony a část z nich je obsažená ve výkladech našeho mistra Šeloma (Rašiho) otce mé matky, budiž památka spravedlivého požehnána, a já jsem přišel vyložit pouze prostý výklad Písma a vyložím nařízení a zákony podle běžného způsobu. A přesto jsou zákony základem jak tomu řekli naši mistři že zákon vykořeňuje učení". A tento oddíl plný zákonů a nařízení začíná s přesností rozebírat tyto záležitosti jak tomu vyložil Raši "které před ně položíš - řekl Svatý, buď požehnán on Mošemu až tě nenapadne si říct- naučím je onu kapitolu a zákon dvakrát či třikrát až ji budou znát nazpaměť a nebudu se namáhat aby pochopili důvody oné věci a její výklad, proto bylo řečeno jež před ně položíš, aby byli jako prostřený stůl jenž je připravený pro člověka, aby z něj rovnou jedl". A Raši ihned vykládá další podrobnosti "a proč byl tento oddíl s zákony napsán u oddílu pojednávající o oltáři? Aby ti bylo oznámeno že soudní dvůr Sanhedrin má být též u chrámu /oltáře/". A napsal Baal haturim, že též naopak "ten kdo ustanovuje toho kdo není hoden jako kdyby vysadil modloslužebný strom u oltáře". A onen vztah, který je mezi oltářem a soudním právem vysvětlil Maharal "pakliže řekneš, že též to je těžké proč má být Sanhedrin u oltáře, to vůbec není otázkou, protože jsou to zcela stejné věci protože oltář činí mír mezi Jisraelem a jejich otcem na nebesích, protože na něm jsou obětovány oběti, jež byly nazvány KRBN podle toho že MKRBN (přibližují) člověka k Stvořiteli a oltář na němž jsou vykonávány oběti je tím kdo činí mír mezi Jisraelem a jejich otcem na nebesích. A tak je to uvedeno v Mechiltě (Šemous 20, 22) (Dvorim 27, 5) "neopracuješ je železem",zrovna tak jako kameny jež nevidí a neslyší, kvůli tomu, že činí mír mezi Jisraelem a jejich otcem na nebesích tak o nich Tora řekla že nemají být otesány železem, tak ten kdo činí mír mezi bližními či mužem a ženou mezi městy nebo mezi národy, tím spíš že na něj nepřijde zkáza. A zrovna tak soudní nařízení činí na světě mír. A tak řekli v Mechiltě (zde na konci verše) proč byli vyhlédnuty právní nařízení aby předešli všechna nařízení Tory, protože pakliže je 1
nějaký spor mezi lidmi tak je mezi nimi rozepře a když je pak spor rozhodnut tak mezi nimi panuje mír. Z toho vyplývá že oltář a právní nařízení se spojují a činí mír na světě, protože je zapotřebí aby byl mír mezi Jisraelem a jejich otcem na nebesích a poté je též potřeba aby byl mír mezi lidmi a tak je všechno propojeno. A z toho důvodu byli umístěni oltář a sídlo Sanhedrinu ve středu světa tak jak nás učili (Sanhedrin 37a) (Šir haširim 7, 3) "tvůj pupek je nádoba čiré vody" tím je míněn Sanhedrin, protože pupek je ve středu těla člověka zrovna jako sídlo Sanhedrinu je ve středu světa jelikož střed spojuje všechny části, protože je uprostřed, z toho vyplývá že oltář a sídlo Sanhedrinu sjednocují a spojují všechno". A v Hoemek dovor ještě doplnil "že tím jak bylo vzpomenuto přijdu k tobě a požehnám ti, jež bylo uvedeno skrze oběti, tak k tomu byl přičleněn oddíl o právních nařízeních, jelikož vykonávání těchto nařízení přivádí na svět mír jak to bylo uvedeno níže ve verši- Boha nebudeš proklínat atd., svou povinnost a svou daň... podle midraše. A zrovna tak Písmo přičlenilo oddíl o soudcích a strážcích na konci oddílu Ree kde se mluví o Božím požehnání jež přichází skrze zásluhu obětí a dále tam je vyloženo varování (Dvorim 16, 21; 17, 1) "nezasadíš...a neobětuješ" do čehož jsou zahrnuté též výstrahy ohledně soudních nařízení jak je tam o tom pojednáno, čehož vyplývá že k sobě patří". A vysvětlil Rikanty "jež před ně položíš (21, 1). řekli naši rabíni (Šemous rabo 30, 15), celá Tora závisí na soudních nařízeních, proto je Bůh vydal ihned po dání Tory a soudci musí vědět že Svatý buď požehnán on je s nimi při soudu jako je řečeno (Tehilim 82, 1) "Bůh stojí v pospolitosti soudců a proto je přikázáním je poslouchat protože s nimi souhlasí i Šchina. Kniha Zohar uvádí (3-85b) pojď a pohleď Svatý buď požehnán on opouští trůn soudu ve chvíli kdy usedají soudci a to je jak je řečeno (Tehilim 9, 8) připravil k soudu svůj trůn, protože odtam je připraven trůn Svatého buď požehnán on a co je jeho trůnem to je spravedlnost a právní nařízení jako je psáno (Tehilim 89, 15) "spravedlnost a právní nařízení jsou podstavcem tvého trůnu" a každou kdo činí nějaký soud se má poradit s trůnem krále a pakliže poruší některý z nich tak jako by porušil trůn krále a tehdy se Svatý buď požehnán on od nich straní a nestojí při jejich soudu" a tak to vyplývá ze slov Baal haturim jenž napsal "a je v tomto verši pět slov což má oznámit že každý kdo soudí soud podle pravdy jakoby vykonal pětikniží Tory a jakoby se stal společníkem Svatého buď požehnán on při stvoření světa". A nejenom to ale též jak připomněl Ramban "řekl rabi Eliezer, že soudcové byli nazváni elohim (označení používané pouze pro Boha), protože naplňují Boží nařízení na zemi". A proč má soudní právo až takový význam? Vždyť je patrné, že to pochází z nedostatku, že je potřeba srovnat dvě strany mezi nimiž je spor nebo dokonce i pakliže není spor kdy oba chtějí přijmout právo a vědět kdo je povinen zaplatit škodu atd., též když chtějí být čistí před Bohem i před lidmi, tak pakliže by nedošlo k škodě tak by nebyl potřeba soud a to všechno je ze strany nedostatku a postižení a soud je pouze jako náprava světa a nikoliv jeho rozvoj. A tak to vyplývá i z Sfornouova komentáře "jež před ně položíš- že u nich není přikázání je učinit nebo je neučinit jako u výstrah předcházejícího oddílu, nýbrž pouze pakliže se nahodí taková událost tak ji ji budou soudit takovýmto způsobem" a není přikázáním a ani u toho není žádný význam aby se učinil povinným těmito pravidly třeba aby kradl aby mohl zaplatit dvojnásobek dokonce pakliže by chtěl zaplatit chudákovi, nebo jak je známý výrok knihy Chinuch že není přikázání rozvést se s ženou aby mohl vykonat navrácení vlastní rozvedené ženy. Je potřeba pochopit, že nejenom že přišly tyto přikázání vyvarovat nebo napravit varování před krádeží a tužbě po cizím ale též napravit a zakořenit je do srdcí jako mravní zásady, protože tím, že tyto věci jsou napsaní v Toře jíž byl stvořen a jíž 2
existuje svět tak je tato věc zakořeněna a působí na všechny. A ještě je uvedeno v gemaře v traktátu Berochous (6a), že je pravidlem že soud je pouhým udržováním pokoje a přeze všechno se nazývá učením Tory a přichází Šchina. Z toho vyplývá, že je ještě jiná stránka záležitostí soudu, protože jak je známo Tora celá sestává z jmen Svatého buď požehnán on a též jsou v ní tajemné kombinace a jména sil stvoření a andělů a ti kteří jsou ustanoveni nad touto záležitostí nejsou ustanoveni pouze nad soudem a nad mírem, přestože jde o velikou věc, nýbrž též nad další stránkou této věci, protože dostihují míst v nichž není žádné poškození a tam přicházejí věci k svému pravému kořeni. A též záležitost míru a pravdy je taková že mír není tím čím je u nežidů, kde jde o stav v němž není válka, nýbrž jde o výraz požehnání jde o duchovní stav a povznesení a jde a samotné Boží jméno. A proto tam tyto věci nabývají jinou podobu než jak je prostý výklad právního řádu na světě a proto též tímto způsobem mohl vysvětlit Our hachajim několik zákonů oddílu tímto způsobem dalekého dostižení a právního řádu a takový je jeho výrok "ještě chci vysvětlit tento oddíl způsobem výkladu naznačených věcí, protože Tora přikazuje člověku položit sin stále před sebe tato slova mezi oči (modlitební řemínky tfilin) a to je to jak je řečeno "které před ně položíš" aby člověk stále tuto věc před své oči a to pakliže koupí hebrejského otroka, vždyť je známo že člověk se dělí na dvě části jedna část je duchovní a ta je základní a jedna část je hmotná, již stvořil Bůh pro duši aby mu sloužilo, protože jeho prostřednictvím může vykonávat přikázání jež nám Bůh uložil a tato část se nazývá otrok, protože je pouze proto aby sloužila duši díky níž se nazývá člověkem, jak je řečeno v Písmu (Šemous 30, 32) "na tělo člověka ne atd.," což vyjadřuje že tělo se nenazývá člověk a tak je i řečeno (Jechezkel 34, 31) "vy jste člověkem", vy se nazýváte člověkem a modláři se nenazývají lidmi (Kritus 6b) protože nemají duchovní duši a proto přikázala Tora člověku, že pakliže koupí hebrejského otroka a výklad slova hebrej značí přecházející, protože netrvá navěky jelikož (Tehilim 89, 49) "protože kdo se vzmohl bude žít a neuvidí smrt", (Tehilim 144, 4) "na cestě jako míjející stín" a jeho určení je do šedesáti let tak jak je řečeno (Ijouv 5, 26) přijde včas do hrobu, a řekli v Talmudu(Moued koton 28) protože šedesátiletý přišel do věku odejít podle číselné hodnoty slova "včas /60/ protože tehdy je jako vzrostlý snop a to je to jak je řečeno že má pracovat po šest let, toho výklad je že žije po šedesát let, přestože bylo řečeno šest jsou způsoby počtů jednotkové soustavy a zde se jedná o desítkovou a sedmého roku to znamená v sedmé desítce vyjde otrok na svobodu tak jak řekli (Šábes 151b) (Tehilim 88, 6) mrtví jsou osvobozeni /od přikázání/, a to jak je řečeno že vyjde zadarmo to naznačuje skrze koho je onen východ skrze nadaremníka což je Samael /anděl smrti/ a jeho voje jež jsou naznačeni ve slově zadarmo jak je řečeno v knize Zohar (2-128) že ve věcech jež ochraňují je zbraň oné druhé strany a proto nemohou panovat tam kde je přikázání na něž musí člověk vynaložit peníze a též s toho vyplývá že rituální nečistota přichází zadarmo, čemuž tak není u přikázání a svatých věcí jež potřebují velikou námahu a finanční náklady". A říká, že pakliže má ženu tak jeho žena vyjde sním tím Tora naznačila veliké tajemství a to, že je člověk, který získal svou duši prostřednictvím umocnění svých dobrých činů a stává se manželem svaté duše a je potřeba vědět co řekli v knize Zohar (3-91b) tím jak řeklo Písmo (Vajikro 22, 27) býk nebo ovce nebo koza když se narodí atd., že zvířata od chvíle svého narození získají rozum jež má býk atd., čemuž tak není u člověka protože u něj tomu je podle jeho činů, že pakliže se toho stane hodným tak mu dají vyšší duši, pakliže je li toho hoden více a pakliže je li toho hoden ještě více, až potud citát. Hle, že prostřednictvím svých činů získává duši jež se nazývá ženou a tak jsme tomu nalezli u kabalistů (Tykunej Zohar), a k tomu bylo řečeno že pakliže má ženu jíž získal tak jak je uvedeno, a vyjde jeho žena, 3
výklad toho je že dokonce po té co jeho žena odejde zůstává s ním a zůstává naživu dokonce po své smrti. A běž a uč se s události jež je uvedena v traktátu Šábes 152b) jak dělníci rabi Nachmana když srovnávali vyvýšeninu nalezli pohřbeného muže jenž s nimi mluvil po své smrti a to je jak řekli naši moudří (Brochous 18) že spravedlivý i po své smrti jsou nazýváni živý. Ještě je zamýšleno, když je řečeno že pakliže má ženu, že pakliže je to člověk, jehož všechny myšlenky a jeho úsilí a námaha na tomto světě a dokonce i to že jí a pije je pouze pro duši, tak jak je tomu řečeno (Mišlej 13, 25) spravedlivý jí do sytosti své duše, Aby posílil duchovní stránku, jako manžel jenž se namáhá kvůli své ženě, aby ji živil a naplnil její vůli, zrovna tak tento muž činí pro svou duši, takový člověk u něhož materiální stránka byla natolik vytříbena a stal se jakoby jakýmsi tvarem, tak jeho duše může snést aby s ním bydlela na jeho místě, dokonce po jejím odchodu. A to jak je řečeno, že pakliže jeho pán mu dá ženu- to znamená, že pakliže žádnou ženu nemá, způsobem o němž bylo pojednáno, ale dali mu ženu z nebes, protože je několik lidí, kteří získávají čistou duši na úrovni manželského svazku při svém stvoření z důvodu že jejich otec byl spravedlivý, a to jak je řečeno, že mu porodila syny nebo dcery výklad toho je, tak jak řekli (Berešis rabo 30, 6) základ rodopisů spravedlivých atd., že též skrze dobré skutky se zrodí dobrý anděl tak jak tomu řekli (Ovous 4, 11) ten kdo vykoná jedno přikázání tak si získá jednoho obhájce atd., a tak je to dobře vysvětleno ve svatém Zóharu (3-307b), proto bylo řečeno že mu porodila syny nebo dcery a záležitost synů jsou přikázání jež jsou činěny s velikým úsilím, a dcery to je o stupeň níže, takovíto člověk jeho žena a její děti budou patřit jejímu majiteli, narozdíl od muže jenž si získal ženu svým úsilím a stal se jejím manželem, aby spolu byli napořád, tak tomu však není v tomto případě, nýbrž bude patřit jejímu pánovi protože takovíto člověk ji nezískal aby byla jeho ženou v kterémžto případě by se od něj neodloučila, též podle druhého výkladu dostatečně nevytříbil své tělo aby byl hoden toho že se od něj duše neoddělí, a proto bude patřit jejímu pánovi a on vyjde..., to znamená že v čase svého vyjití z hrobu v době zmrtvýchvstání vyjde se svým tělem, tedy se zásluhami jež má, a nebude mu upřeno obživení kvůli zmíněnému nedostatku. A to jak je řečeno, že pakliže otrok řekne že si zamiloval atd., zde Písmo oznámilo službu Jisraelského služebníka jenž je nadšený pro službu Stvořiteli a též poté co došel na pokraj sil touží potom aby mohl sloužit pánu, a to je jak je řečeno, zamiloval jsem si svého pána, svou ženu a své děti, což jsou duše a přikázání která činí na tomto světě a nechce odejít z toho světa na svobodu jako ostatní mrtví a to svědčí o touze k pánovi, protože tak se bude nazývat služebník Boží, a naplní tužby jeho srdce, avšak ne nyní, protože nyní pro něj není nic ještě na světě, nýbrž mu bude sloužit navěky, v budoucím světě si jej Hospodin vyvolí více než anděle aby mu byl věrným služebníkem, a nalezli jsme že tak tomu bylo s Mošem, jehož Hospodin nazval služebníkem Božím (Dvorim 34, 5), protože toužil žít a vstoupit do země Jisrael sloužit Bohu a naplňovat jeho přikázání (Souto 14)". A takovýmto způsobem napsal i Chizkuny- "šest let bude pracovat- to je symbolické naznačení šesti království, jež si podrobili Jisrael Micrajim, Ašur, Bovel, Modaj, Jovon, Edom, odtud a dále- a sedmého vyjde na svobodu." A tímto jsou vysvětlena slova proroka (Jašajo 1, 27) "Cijoun soudem bude vykoupen a ti kdo se na něj vrátí spravedlností", (Ješajo 5, 16) "i povýší se Hospodin zástupů při soudu a Bůh svatý se posvětí spravedlností" a není zde místo o tom déle pojednat. Důvodem proč začal celý oddíl Mišpotym právě zákony o hebrejském otroku Vysvětlil Ibn Ezra "a není pro člověka na světě nic těžšího než aby byl v područí člověka jako je on sám proto Písmo začalo se zákony otroka". A napsal Raši "ke dveřím a ke veřejím- je možné aby veřeje byli též košer aby se na nich ucho probodlo, proto je řečeno (Dvorim 15, 17) a dáš na jeho ucho a dveře, tedy 4
na dveře a nikoliv na veřeje, co má tedy říct nebo k veřejím, byli přirovnány dveře k veřejím, zrovna tak jako veřeje stojí též dveře musí být ve stoje. A probodne jeho pán jeho ucho šídlem- pravé. Anebo právě levé? Proto je řečeno ucho, jelikož je přirovnání ke stejnému slovu je zde řečeno a probodne jeho pán jeho ucho a o malomocném je řečeno (Vajikro 14, 14) lalůček pravého ucha očisťujícího se, to co je tam pravé ucho též zde to je pravé ucho. A proč má být probodnuto právě ucho a bylo vybráno ze všech údů těla? Řekl rabi Jouchonon ben Zakaj (Kidušin 22b) toto ucho slyšelo na hoře Sinaj nepokradeš a on šel a kradl tak bude probodeno. A pakliže se prodal on sám tak ucho jež slyšelo na hoře Sinaj (Vajikro 25, 55) protože Jisrael jsou mými služebníky, a šel a získal si pro sebe pána, tak bude probodnuto. Rabi Šimeon vykládal tento verš jako příběh, čím se liší dveře a veřeje od všech věcí v domě, řekl Svatý buď požehnán on dveře a veřeje jež byli svědky v Egyptě jak jsem přeskočil nad jejich prahem a dvěmi veřejemi a řekl jsem Jisrael jsou mí služebníci, že jsou mí služebníci a nikoliv služebníci mých služebníků a tento šel a získal si sám svého pána, tak před nimi bude bodnut. Navěky- až do jubilejního roku. Nebo navěky skutečně tak jak to zní, proto je řečeno (Vajikro 25, 10) a každý se navrátí ke své rodině, z toho vyplývá že padesát let bylo nazváno věčností a ne že bude sloužit padesát let nýbrž bude sloužit až do jubilejního roku ať je zanedlouho nebo zadlouho". A jde o otroka který je žid a z toho vyplývá veliké morální poučení, protože kdo si koupí otroka? Přestože lidem se dnes zdá tato věc strašná, prodat někoho za to aby nahradil krádež avšak podmínky otroka tak jak je stanovuje zákon jak ze zapsal například Rambam, odstraňují trochu z onoho zhrození, nesmí jej utiskovat, pakliže má pouze jednu postel tak na ní spí právě otrok, musí vyslechnout jeho připomínky atd., a ještě jak doplnil Raši"a jeho žena vyjde s ním- a kdo mu ji dal do vlastnictví onoho majitele aby z něj vyšla? Nýbrž Písmo tak oznamuje že ten kdo si koupí židovského otroka je povinen živit jeho ženu a jeho děti", a nikoliv nadarmo bylo řečeno, že ten kdo si koupil otroka si víceméně koupil pána, proto kdo doopravdy bude chtít koupit otroka? Pouze nějaký spravedlivý muž jenž tak činí z milosrdenství a morálních důvodů, a tak se zloděj nachází u něj a vida jeho způsob chování a jeho dobré činy. V naší době je zloděj umístěn do vězení a když vyjde ven tak je ještě zkušenější a sestoupil ještě více ke zlu než předtím, protože po celý den je tam mezi darebáky, kteří jej učí špatné věci a sprostá slova a mluví o různých způsobech jak se dá něco ukrást a tak podobně a společnost tak nic výchovného nebo rozumného nezískává jak by se mohl vrátit normálně žít do společnosti. A dnes je vidět na ulicích muže s náušnicí podle tohoto zákona o otroctví, buď se vrátilo otroctví být běžnou záležitostí, nebo jde o důsledek zkažení společnosti jež čeká na své uzdravení a již jsem napsal slova proroka "a povýší se Hospodin zástupů při soudu a Bůh svatý se posvětí spravedlností" a přitom ať panuje pokoj. פרשת השבוע משפטים רבי יצחק סייפערט 5
א( ב( ג( ד( ה( ו( שמות פרק כא ( ו א לּ ה ה מּ שׁ פּ ט ים א שׁ ר תּ שׂ ים ל פ נ יה ם : ( כּ י ת ק נ ה ע ב ד ע ב ר י שׁ שׁ שׁ נ ים י ע ב ד וּב שּׁ ב ע ת י צ א ל ח פ שׁ י ח נּ ם: ( א ם בּ ג פּוֹ י ב א בּ ג פּוֹ י צ א א ם בּ ע ל א שּׁ ה הוּא ו י צ אָה א שׁ תּוֹ ע מּוֹ : ( א ם א ד נ יו י תּ ן לוֹ א שּׁ ה ו י ל ד ה לוֹ ב נ ים אוֹ ב נוֹת ה א שּׁ ה ו יל ד יה תּ ה י ה ל אד נ יה ו הוּא י צ א ב ג פּוֹ: ( ו א ם אָמ ר י אמ ר ה ע ב ד אָה ב תּ י א ת א ד נ י א ת א שׁ תּ י ו א ת בּ נ י ל א א צ א ח פ שׁ י: ( ו ה גּ ישׁוֹ א ד נ יו א ל ה א ל ה ים ו ה גּ ישׁוֹ א ל ה דּ ל ת אוֹ א ל ה מּ זוּז ה ו ר צ ע א ד נ יו א ת אָז נוֹ בּ מּ ר צ ע ו ע ב דוֹ ל ע ל ם: ס פרשת משפטים היא פרשה הידוע בישיבות כי למלים הספורים הנמצאים בה הרבו פירושים ועליהם נכתבו כמה ממסכתות הש"ס כמו בבא קמא בבא מציעא ובבא בתרא וחלק גדול של קידושין. וזה דבר פשוט כי עיקר התורה הוא משום ענין מצוות שבה אמנם דוקא דברי אגדות מושכות ביותר את הלב ועל כן גם כתב רשב"ם בפירושו לפרשה הזאת "ידעו ויבינו יודעי שכל 6
כי לא באתי לפרש הלכות אעפ"י שהם עיקר, כמו שפירשתי בבראשית כי מיתור המקראות נשמעין ההגדות וההלכות, ומקצתן ימצאו בפירושי רבינו שלמה אבי אמי זצ"ל, ואני לפרש פשוטן של מקראות באתי. ואפרש הדינין וההלכות לפי דרך ארץ. ואעפ"כ ההלכות עיקר כמו שאמרו רבותינו הלכה עוקרת משנה": והפרשה המליאה דינים ומשפטים מתחילה בדייקנות ליחס לנושא כמו שפירש רש"י "אשר תשים לפניהם - אמר לו הקב"ה למשה לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה, ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר אשר תשים לפניהם, כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם": ורש"י לומד מיד גם פרטים נוספים "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך שתשים סנהדרין אצל המקדש [המזבח]": וכתב בעל הטורים שגם בהפך " מי שמעמיד את שאינו הגון, כאילו נוטע אשרה אצל המזבח". והקשר שיש בין המזבח למשפט הסביר מהר"ל "ואם תאמר, דגם זה קשה למה סנהדרין אצל המזבח, ואין זה קשיא, דהם שוים לגמרי, דהמזבח הוא משים שלום בין 7
ישראל לאביהם שבשמים, כי עליו מקריבים הקרבנות, שנקרא 'קרבן' על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה, והמזבח שעליו ההקרבה הוא שמשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. וכן איתא במכילתא (שמות כ', כ"ב) "ולא תניף עליהם ברזל" (דברים כ"ז, ה'), מה האבנים שאינם רואות ואינם שומעות, בשביל שמטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמרה תורה "לא תניף עליהם ברזל", המטיל שלום בין איש לאיש, ובין איש לאשתו, בין עיר לעיר, בין אומה לאומה, על אחת כמה וכמה שלא תבוא עליו פורענות. וכן המשפטים מטילים שלום בעולם. וכן אמרו במכילתא (כאן סוף הפסוק) מה ראו דינין להקדים אותם לכל המצות שבתורה, כשהדין בין אדם לחבירו תחרות ביניהם, נפסק הדין שלום ביניהם. נמצא כי המזבח והדין הם מתקשרים ועושים שלום בעולם. כי צריך שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ואחר כך צריך שלום בין איש לחברו, נמצא הכל מקושר. ובשביל זה היה המזבח ולשכת הגזית באמצע העולם, כמו שדרשו (סנהדרין לז.) "שררך אגן הסהר" (שיה"ש ז', ג'), זה לשכת הגזית, כמו שהטבור באמצע גוף 8
האדם, כך לשכת הגזית באמצע העולם, כי האמצע מקשר כל החלקים לפי שהוא באמצע, נמצא המזבח ולשכת הגזית מאחדים ומקשרים הכל": ובהעמק דבר עוד הוסיף "באשר הזכיר אבוא אליך וברכתיך הבא על ידי קרבנות הסמיך לזה המשפטים. דהנהגת המשפטים מביאה ברכה לעולם כמו שיבוא להלן בפסוק אלהים לא תקלל וגו' מלאתך ודמעך. עפ"י המדרש. וה"נ הסמיך הכתוב פ' שופטים ושוטרים לסיום פ' ראה דמיירי בברכה ה' שבאה ע"י זכות קרבנות ויבואר עוד שם באזהרות [דברים ט"ז, כ"א; י"ז, א'] דלא תטע ולא תזבח וגו' שנכללו בזה אזהרות לענין דינין יע"ש אלמא דשייכין להדדי": והסביר ריקאנטי "אשר תשים לפניהם [כ"א, א']. אמרו רבותינו ז"ל [שמות רבה ל', ט"ו] כל התורה כולה תלויה במשפט, לכך נתנה הקב"ה אחר מתן תורה, וצריכין הדיינים לידע כי הקב"ה עמהם בדין, שנאמר [תהלים פ"ב, א'] אלהים נצב בעדת אל, ועל כן מצוה לשמוע אליהם כי השכינה מסכמת עמהם. ספר הזוהר [ח"ג פ"ה ע"ב] תא חזי קב"ה שביק כורסייה דדינא בשעתא דדייני יתבי, הה"ד [תהלים ט', ח'] כונן למשפט כסאו, דמתמן 9
אתתקן כורסיה דקב"ה, ומאן אינון כורסייה אילין אינון צדק ומשפט, הה"ד [תהלים פ"ט, ט"ו] צדק ומשפט מכון כסאך, ומאן דדאין דינא בעי למידן בכורסייא דמלכא, ואי פגים חד מינייהו כאילו פגים בכורסייה דמלכא וכדין קב"ה אסתלק מבינייהו ולא קאים בדינייהו" וכן עולה גם מדברי בעל הטורים שכתב "ויש בפסוק ה' תיבות לומר לך כל הדן דין אמת לאמיתו כאילו קיים ה' חומשי תורה, וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית": ולא זו בלבד אלא כמו שהזכיר רמב"ן "ואמר ר"א כי נקראו השופטים אלהים בעבור שהם מקיימי משפטי האלהים בארץ". ולמה חשיבות כה גדולה לענין המשפט? ממילא נראה שזה צד קלקול שצריך להשוות שני צדדים שיש ביניהם מחלוקת או אפילו ללא מחלוקת ששניהם רוצים לקבל דין ולדעת מי חייב לשלם נזק וכו' אף שרוצים לצאת בין בן אדם למקום בין בן אדם לחבירו אם לא היה פה נזק לא היה צורך למשפט ובכל זה יש צד קלקול ופגם ומשפט הוא רק כמו תיקון העולם ולאו בנייתו. וכן עולה מפורש מדברי ספורנו "אשר תשים לפניהם. שאין בהם עשה ולא תעשה כמו 10
באזהרות הפרשה של מעלה, אלא כשיקרה הצורך לשפוט ישפטו בזה האופן" ואין מצוה או אפילו שום ענין להגיע לידי חיוב בהם כמו לגנוב כדי לשלם כפל אפילו לעני וכמו מאמר מפורסם של ספר החינוך שאין מצוה לגרש אשתו כדי לקיים המחזיר את גרושתו: דבר יש להבין לא רק שבאו מצוות האלה למנוע או לתקן אזהרת גזל וחמד אלא גם לתקן ולהשרישם בלב דרך מוסר, שבזה שדברים האלה כתובים בתורה שבא נברא העולם ובה הוא קיים דבר זה מושרש ומושפע לכולם: ועוד מובא בגמרא ברכות [ו.] דקמ"ל דדינא שלמא בעלמא ובכל זאת נקרא תורה ובאה שכינה. מזה יוצא שיש עוד צד אחר ממש של עניני דין כי התורה כידוע כולה משמות של הקדוש ברוך הוא וגם יש בה צירופים ושמות של כוחות הבריאה והמלאכים והם השייכים לא ממונים רק על המשפט ועל שלום בעולם אף שדבר גדול הוא אלא גם על צד נוסף של הענין כי יש להם השגה גם במקומות שאין שום קלקול ושם באים דברים לשורשם האמיתי גם ענין שלום ואמת הוא ששלום איננו כמו אצל הגוים שהוא מצב שאין בו מלחמה אלא הוא לשון 11
ברכה הוא מציאות התעלות והוא בעצמו שם של הקדוש ברוך הוא. ועל כן כל הדברים מקבלים שם צורה אחרת ממה שבפשט במשפט בעולם הזה ועל כן בדרך זה היה יכול לפרש אור החיים כמה מדיני הפרשה בצורה הזאת רחוקה מההשגה ומהפשט וז"ל "עוד נראה לפרש הפרשה דרך רמז, כי תצוה התורה להאדם לשום לפניו בתמידות, כל הדברים האלה בין עיניו, והוא אומרו אשר תשים לפניהם, שישים תמיד האדם ענין זה לפניו, והוא, כי תקנה עבד עברי, הלא ידעת כי האדם נחלק לשנים, חלק א' רוחני והוא העיקר, וחלק א' גשמי, שבראו ה' לנשמה לשמשה, שבאמצעותו מקיים כמה מצות אשר צוה ה', ולו יקרא שם עבד, כי אינו אלא שמש לנפש, שבשבילה יקרא אדם, כמו שאמר הכתוב (להלן ל לב) על בשר אדם לא וגו', שזה יגיד כי לא הבשר יקרא אדם, וכן אמר (יחזקאל לד לא) אדם אתם, אתם קרויים אדם ולא אומות העולם (כריתות ו:), שאין להם נפש רוחניות, ולזה תצווה התורה להאדם כי תקנה עבד עברי, פירוש עברי עובר, כי אינו קיים לעד, כי מי גבר יחיה ולא יראה מות (תהלים פט מט), על דרך כצל עובר (שם קמד ד), וזמן קביעתו הוא עד 12
ששים שנה, על דרך אומרו (איוב ה כו) תבא בכלח אלי קבר, ואמרו בש"ס (מו"ק כח) כי בן ששים שנה הוא זמנו של אדם ללכת, כחושבן בכלח, שאז הוא כעלות גדיש, וזה הוא אומרו שש שנים [יעבוד], פירוש כל ימיו הם ששים, והגם שאמר שש, יש חשבון שיכלול כללות אחד, וכאן כולל העשירי, ובשביעית פירוש בעשר שנים השביעית יצא לחפשי העבד, על דרך אומרם (שבת קנא:) במתים חפשי (תהלים פח ו) ואומרו תיבת חנם, לרמוז על יד מי תהיה היציאה על ידי חנם, שהוא ס"מ וחילותיו, שהם נרמזים בתיבת חנם, כאומרו בספר הזוהר הקדוש (ח"ב קכח) כי במילי דמגנא הוא זינייהו דההיא סטרא, ולזה לא שלטי בדבר מצוה שעושה האדם בדמים יקרים, וכן תמצא שכל דבר טומאה בא בחנם, מה שאין כן "דבר מצוה וקדושה צריך להם טורח גדול ודמים יקרים: ואומרו אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו - כאן רמזה התורה סוד גדול והוא, כי יש לך אדם שקנה נשמתו באמצעות חוזק מעשיו הטובים, ונעשה הוא בעלה של נשמה הקדושה, וצריך אתה לדעת מה שאמרו בספר הזוהר (ח"ג צא:) במה שאמר הכתוב (ויקרא כב כז) שור או כשב 13
או עז כי יולד וגו', כי הבהמות מעת לידתם קונים שכל שיש לשור, מה שאין כן האדם כי כפי מעשיו, זכה נותנים לו נפש, זכה יתיר וכו', זכה יתיר וכו', עד כאן הנה שבאמצעות מעשיו קונה הנשמה הנקראת אשה, וכמו כן מצינו שקראוה חכמי אמת (תיקו"ז תיקון ו כב:), ולזה אמר אם בעל אשה הוא, שקנאה כנזכר, ויצאה אשתו, פירוש אפילו אחר יציאת אשתו אף על פי כן עודנה עמו, ונשאר חי אפילו אחר מותו, וצא ולמד ממעשה שהובא במסכת שבת (קנב:) של הנהו קפולאי וכו', נחר בהו גברא וכו', שהיה מדבר לאחר מותו, וזה הוא אומרם ז"ל (ברכות יח) צדיקים במיתתן קרויים חיים: עוד יכוין באומרו ואם בעל אשה הוא, לומר אם הוא אדם אשר כל מחשבותיו ויגיעותיו וטרחו בעולם הזה, ואפילו מאכלו ומשקהו אינו אלא בשביל הנשמה, על דרך אומרו (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו, להגדיל הרוחניות, אדם כזה לו יקרא "בעל אשה", כבעל הזה שטורח בשביל אשתו, לזון ולפרנס ולכלכל ולמלאות רצונה, כן זה האיש עושה לנפשו, אדם כזה שהחומר נזדכך ונעשה מעין הצורה במציאות, זה תוכל נפשו לסבול לדור עמו במחיצתו אפילו אחר יציאתה: 14
ואומרו אם אדוניו יתן לו אשה וגו' - פירוש אם אינו בעל אשה, על אופן האמור, אבל אשה הקנו לו מן השמים, כי תמצא כמה בני אדם שזוכים לנשמה טהורה בסוד הזיווג בשעת יצירה מצד אביו הצדיק, וילדה לו בנים או בנות, פירוש על דרך אומרו (ב"ר ל', ו') עיקר תולדותיהם של צדיקים וכו', גם כי על ידי מעשים טובים יהיה נולד מלאך טוב, כאומרם ז"ל (אבות ד', י"א) העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד וכו', וכן הוא מפורש באר היטב בספר הזוהר הקדוש (ח"ג שז:), לזה אמר וילדה לו בנים או בנות, ובחינת הבנים הם מצות הנעשים בהתעצמות גדול, ובחינת הבנות הוא מדרגה למטה מבנים, אדם כזה, האשה וילדיה תהיה לאדוניה, לשלול מה שזכה האיש אשר קנה האשה באמצעות התעצמותו, ונעשה בעל האשה להיות עמו תמיד, 15
לא כן הוא זה, אלא תהיה לאדוניה, כי אדם כזה לא קנאה להיות בעלה שבזה לא תפרד ממנו, גם לפירוש ב' זה לא זיכך גופו, כדי שיהיה ראוי שלא תפרד ממנו הנשמה, ולזה תהיה לאדוניה, והוא יצא וגו', פירוש ובעת יציאתו מהקבר בעת התחייה יצא בגפו, פירוש זכיותיו שיש לו, ולא תשולל ממנו התחיה בהעדר הדבר האמור: ואומרו ואם אמר יאמר העבד וגו' כאן הודיע הכתוב, עבודת העבד ישראל המתלהב לעבודת קונו, ואף אחר שאפסו כוחותיו מתאוה תאוה לעבוד האדון, וזהו אומרו אהבתי את אדוני, את אשתי, ואת בני, שהם הנשמה והמצות שעושה בעולם הזה, ואינו רוצה לצאת מהעולם הזה לחפשי כמתים, וזה יורה על החשק והתאוה בהאדון, לאיש כזה מבטיח האדון, כי לו יקרא עבד ה', וימלא תאותו תאות לבו נתת לו, אך לא עתה, כי עתה אין לו עוד בעולם, אלא ועבדו לעולם, לעולם הבא יבחר בו ה' מהמלאכים להיות לו לעבד נאמן, ומצינו שכן היה למשה, שקראו ה' עבד ה' (דברים לד ה), שנתאוה לחיות ליכנס לארץ ישראל, לעבוד ה' ולקיים מצותיו (סוטה יד)": וכן דברי חזקוני "שש שנים יעבד - רמז לשש מלכיות ששעבדו בישראל, מצרים, 16
אשור, בבל, מדי, יון, אדום. משם ואילך ובשבעית יצא לחפשי": ובזה מובנים דברי הנביא [ישעיה א', כ"ז] "צ יּוֹן בּ מ שׁ פּ ט תּ פּ ד ה ו שׁ ב יה בּ צ ד ק ה", [ישעיה ה', ט"ז] " ו יּ ג בּ הּ י הו ה צ ב אוֹת בּ מּ שׁ פּ ט ו ה א ל ה קּ דוֹשׁ נ ק דּ שׁ בּ צ ד ק ה" ואין כאן מקום להאריך: הטעם למה התחילה כל פרשת משפטים דוקא דמצות עבד עברי הסביר אבן עזרא "ואין לאדם בעולם יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם כמוהו, על כן החל משפט העבד": וכתב רש"י "אל הדלת או אל המזוזה - יכול שתהא המזוזה כשרה לרצוע עליה, תלמוד לומר (דברים ט"ו, י"ז) ונתתה באזנו ובדלת, בדלת ולא במזוזה, הא מה תלמוד לומר או אל המזוזה, הקיש דלת למזוזה מה מזוזה מעומד אף דלת מעומד: ורצע אדניו את אזנו במרצע - הימנית. או אינו אלא של שמאל, תלמוד לומר אזן, אזן לגזרה שוה נאמר כאן ורצע אדוניו את אזנו, ונאמר במצורע (ויקרא יד יד) תנוך אזן המטהר הימנית, מה להלן הימנית, אף כאן הימנית. ומה ראה אזן להרצע מכל שאר אברים שבגוף, אמר רבי יוחנן בן זכאי (קדושין כב:) אזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, 17
תרצע. ואם מוכר עצמו, אזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כ"ה, נ"ה) כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע. ר' שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית, אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו, ירצע בפניהם: ועבדו לעלם - עד היובל. או אינו אלא לעולם כמשמעו, תלמוד לומר (ויקרא כה י) ואיש אל משפחתו תשובו, מגיד שחמישים שנה קרוים עולם, ולא שיהא עובדו כל חמשים שנה, אלא עובדו עד היובל בין סמוך בין מופלג": ומדובר בעבד עברי ויש בזה מוסר השכל כי מי יקנה עבד? אף שלאנשים היום נשמע דבר הזה נורא למכור את האיש בגניבתו אמנם תנאים של עבד כמו שמבוארים בהלכות איך שכתבם למשל רמב"ם מורידים קצת את הבהלה לא ירדה בו בפרך אם יש לו רק מטה אחת- עבד יושן עליה, ישמע טענותיו וכו' ועוד כמו שהוסיף רש"י "ויצאה אשתו עמו - וכי מי הכניסה שתצא, אלא מגיד הכתוב, שהקונה עבד עברי חייב במזונות 18
אשתו ובניו", לא לחנם אומרים שמי שקנה לו עבד קנה לו אדון על כן מי באמת ירצה לקנות עבד, רק איש צדיק שעושה כן מרחמים וסבה מוסרית ואז הגנב נמצא אצלו וראה את הנהגותיו של איש הזה ומעשים טובים שלו. בימינו גנב נכנס לבית הסוהר וכשיוצא אז הוא עוד יותר מלומד וירד להרע מקודם כי כל היום הוא בין הרשעים שמלמדים אותו מעשים רעים ומילים גסים ומדברים על שיטות איך לגנוב וכיוצא בזה ולא יוצא מזה לחברה שום דבר חינוכי או השכל איך יחזור לחיות בתוך עמו בשלום: והיום נראים ברחוב אנשים עם עגילים כדין מצות עבד הזה, או שחזר עבדות להיות דבר רגיל או שזה השלכה שקלקול בחברה שמחכה לרפואתה וכבר כתבתי דברי נביא " ו יּ ג בּ הּ י הו ה צ ב אוֹת בּ מּ שׁ פּ ט ו ה א ל ה קּ דוֹשׁ נ ק דּ שׁ בּ צ ד ק ה" ובזה שלום: 19